מדיניות שימוש ב-AI בארגון: מה הרגולציה בישראל כבר דורשת מכם

מי אצלכם החליט איזה מידע מותר להדביק לתוך הצ’אט של ה-AI, ומי יודע מה הודבק שם השנה? כששואלים את זה בארגונים, התשובה בדרך כלל היא שתיקה. הכלים נכנסו מהר, ההנהלה התלהבה, ומה שלא נבנה במקביל הוא ה-governance: מי משתמש, במה, ועם איזה מידע.

זו כבר לא שאלה של סדר. בישראל הרשות להגנת הפרטיות פירטה בדיוק מה חייב להיות במסמך הזה, ותיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נתן לה את היכולת להטיל עיצומים כספיים בסכומים שמורגשים במאזן.

החשבון הוא הבקרה, לא הכלי

הטעות הנפוצה ביותר היא לנסח מדיניות ברמת הכלי. מותר ChatGPT, אסור Gemini, וכדומה. אבל מה שקובע מה קורה למידע הוא לא הכלי, אלא החשבון שנכנסים איתו.

ב-ChatGPT בחשבון פרטי השיחות משמשות כברירת מחדל לשיפור המודל, עד שמכבים בהגדרות את Improve the model for everyone. מולה, בדף הפרטיות העסקי של OpenAI, שעודכן בינואר 2026, כתוב במפורש שהחברה לא משתמשת בנתוני העסק לאימון המודלים כברירת מחדל, ושהעסק הוא הבעלים של הקלט והפלט.

ב-Gemini בחשבון פרטי התמונה חדה עוד יותר, כי גוגל כותבת אותה בעצמה. בהודעת הפרטיות של Gemini Apps, בגרסה שעודכנה ביוני 2026, מופיע משפט שכדאי להקריא בישיבת הנהלה: בודקים אנושיים קוראים חלק מהמידע, ולכן אין להזין מידע סודי שלא הייתם רוצים שבודק יראה או שגוגל תשתמש בו לשיפור השירותים. באותו מסמך כתוב גם ששיחות שעברו בדיקה אנושית לא נמחקות כשמוחקים את הפעילות, אלא נשמרות עד שלוש שנים.

בצד העסקי ההתחייבות הפוכה, ושוב בלשון הספקים עצמם. בגוגל Workspace כתוב שהתוכן שמוזן לשאילתות של Gemini נשאר בתוך הארגון. במיקרוסופט, במסמך הגנת המידע הארגוני של Copilot שעודכן באוגוסט 2026, כתוב שהשאילתות, התשובות והמידע שנגיש דרך Microsoft Graph לא משמשים לאימון מודלי יסוד. באנתרופיק, ההתחייבות למוצרים המסחריים היא שכברירת מחדל הקלט והפלט לא משמשים לאימון המודלים.

אותו כלי, אותה שאילתה, ושתי תוצאות משפטיות שונות לחלוטין. מדיניות שלא מציינת ליד כל כלי מותר גם את סוג החשבון, לא עשתה כלום.

מה קורה בפועל, במספרים

הנתונים מראים שהפער הזה הוא לא תיאורטי. דוח AI Adoption & Risk לשנת 2026 של Cyberhaven, שמבוסס על מדידה של תנועת מידע אמיתית אל כלי AI ולא על סקר, מצא ש-39.7% מתנועת המידע אל כלי בינה מלאכותית כוללת מידע רגיש, בשאילתות, בהדבקות ובהעלאות קבצים. באותה מדידה, 32.3% מהשימוש ב-ChatGPT בארגונים עובר דרך חשבונות פרטיים, ב-Gemini 24.9%, וב-Claude וב-Perplexity המספרים מגיעים ל-58.2% ול-60.9%.

חשבון פרטי עוקף את ה-SSO, את הרישום המרכזי, את מדיניות השמירה של הארגון ואת ההתחייבות שהמידע לא ישמש לאימון. שליש מהשימוש בכלי הנפוץ ביותר יושב מחוץ לכל בקרה שהארגון חושב שיש לו.

מהצד של הנזק, דוח Cost of a Data Breach של IBM לשנת 2026, שבחן 602 ארגונים שחוו פריצה בין מרץ 2025 לפברואר 2026, מצא שרבע מהפריצות הזדוניות היו מבוססות AI, עלייה של 56% בתוך שנה, ושהעלות הממוצעת שלהן עמדה על 6 מיליון דולר לעומת ממוצע כללי של 4.99 מיליון. יותר מ-20% מהארגונים דיווחו על פריצה שכוונה למודלים או ליישומי AI.

מה הרשות להגנת הפרטיות כבר דורשת

ב-28 באפריל 2025 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות טיוטת הנחיה על תחולת חוק הגנת הפרטיות על מערכות בינה מלאכותית. היא עדיין טיוטה, וההערות נסגרו ב-31 ביולי 2025, אבל היא מציגה את פרשנות הרשות לחובות שכבר קיימות היום בחוק ובתקנות אבטחת המידע.

סעיף 9.7 בטיוטה הוא החלק שנוגע ישירות לכל ארגון שעובדיו פותחים ChatGPT. הרשות קובעת שם שהתפוצה של שירותי בינה מלאכותית יוצרת חיצוניים מחייבת את בעלי השליטה במאגרים לקבוע מדיניות ארגונית ייעודית, ומפרטת חמישה דברים שהמדיניות הזו צריכה לכלול:

1. בחינת הסיכונים שבחשיפת מידע אישי לשירות חיצוני, כולל הפרה של חובת סודיות.
2. קביעה מי ממורשי הגישה בארגון רשאי להיעזר בשירות כזה, מיהו הדרג המאשר, מהי מטרת השימוש, ואילו סוגי מידע אישי מותר לחשוף.
3. הגדרת האפליקציות החיצוניות המותרות לשימוש עובדים, והאסורות עליהם.
4. כללים לצמצום הסיכון בפועל, ובכלל זה סירוב לשימוש במידע שבשאילתה לאימון האלגוריתם, וצמצום למינימום של משך שמירת השאילתה.
5. הדרכת העובדים על סיכוני האבטחה המיוחדים לשימוש במערכות בינה מלאכותית יוצרת.

סעיף 4 הוא בדיוק ההגדרה שדיברנו עליה למעלה, ברמת ההגדרות של כל משתמש ולא רק ברמת החוזה מול הספק.

למה זה מורגש עכשיו ולא בעוד שנתיים

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025, ועיגן לראשונה את סמכות הרשות להטיל עיצומים כספיים. במדריך הרשמי של הרשות מפורטת המדרגה: בקטגוריה של עיבוד מידע שלא כדין העיצום הוא 4 שקלים לכל נושא מידע במאגר, או 8 שקלים אם יש בו מידע בעל רגישות מיוחדת, ולא פחות מ-200,000 שקל לכל הפרה. הדוגמה שהרשות עצמה נותנת היא מאגר של 200,000 איש עם מידע רגיש במיוחד, שבו העיצום מגיע ל-1,600,000 שקל. התיקון גם קובע חובת מינוי ממונה על הגנת הפרטיות בכל גוף ציבורי ובשורה ארוכה של ארגונים פרטיים.

ואז זה יצא מהנייר. ביולי 2026 הוטל העיצום הראשון מאז כניסת התיקון לתוקף, בסך 256,000 שקל, על קופת חולים שידעה על אירוע אבטחה בנובמבר 2025 ודיווחה עליו רק בינואר 2026. הרשות הבהירה שחובת הדיווח המיידי קמה ברגע שנודע על האירוע, ושהמתנה להשלמת הבדיקות מרוקנת את דרישת המיידיות מתוכן.

בדף האכיפה המנהלית של הרשות אפשר לראות שהמגמה לא עוצרת בגופים גדולים. בינואר 2026 נקבעו הפרות נגד משרד רואי חשבון ונגד משרד עורכי דין, בשני המקרים על אי עמידה בתקנות אבטחת המידע. אלה ארגונים בסדר גודל שרוב הקוראים כאן מזהים.

הסעיף שהחוק לא כותב, ובתי המשפט כבר כתבו

יש סעיף שישי שאנחנו מוסיפים לכל מדיניות שאנחנו בונים, והוא לא מופיע בטיוטה: מה חייב לעבור בדיקה של בן אדם לפני שהוא יוצא ללקוח, ולמי מותר לבנות סוכן שפועל בשם החברה.

בפברואר 2025 בית המשפט העליון פסק פעמיים בתוך שישה ימים בעניין הזה. בשני המקרים הוגשו כתבי טענות שנשענו על פסקי דין שלא היו ולא נבראו, ושני ההרכבים קבעו שההפניות למקורות שלא קיימים מלמדות בסבירות גבוהה על שימוש בכלי מבוסס בינה מלאכותית בלי אימות. בפסק הדין השני נקבע שעורך דין שמגיש כתב טענות כזה חוטא כלפי הלקוח שהוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי מקצוע עריכת הדין, והעתירה נדחתה על הסף בהוצאות של 7,000 שקל.

השופט סולברג סיים במשפט ששווה לתלות מעל כל תהליך אישור תוכן בארגון: מכאן והלאה, יוחזקו העוסקים במלאכה כמי שכבר הותרו, והתגובה השיפוטית תשתנה בהתאם. אף אחד לא יקבל שוב את ההנחה שמדובר בטכנולוגיה חדשה שעוד לומדים אותה.

ומי שעובד מול אירופה

סעיף 4 לחוק ה-AI האירופי מחייב ספקים ומפעילים של מערכות AI לנקוט צעדים לפיתוח האוריינות של העובדים שלהם, והוא חל מ-2 בפברואר 2025. ה-Digital Omnibus שנכנס לתוקף באמצע יולי 2026 ריכך את הסעיף והוריד את הדרישה לרמת ידע מסוימת, אבל החובה עצמה על החברות נשארה בנוסח המחייב, והאכיפה החלה באוגוסט 2026. אם המערכות שלכם משרתות לקוחות באירופה, הכשרה מתועדת של העובדים היא כבר לא המלצה.

מה עושים עם זה בשבוע הקרוב

מדיניות טובה נכנסת לעמוד אחד. מי מורשה להשתמש בשירות AI חיצוני ומי מאשר. רשימת הכלים המותרים והאסורים, וליד כל כלי מותר, סוג החשבון שעובדים איתו. התחייבות שהמידע לא משמש לאימון ושהשאילתות נשמרות כמה שפחות, גם בחוזה מול הספק וגם בהגדרות של כל משתמש. הדרכה לעובדים עם רישום פנימי של מי עבר אותה. ומה חייב לעבור עין אנושית לפני שהוא יוצא החוצה.

הקושי האמיתי הוא לא לנסח את המסמך, אלא לדעת מה באמת קורה אצלכם היום: מי כבר משתמש, באילו חשבונות, ומה כבר הודבק. זה בדיוק מה שאנחנו עושים בארגונים, ומשם בונים את המדיניות אחורה מהשימוש בפועל ולא מתבנית.